נופים | מוות | כאב | אובדן | שחפים | כנרת | התמודדות והקלה

בנופי החיים, הזריחות והלבלוב, המוות חי ופועם.

מדי בוקר מציף אותי לרגעים הכאב על אובדן האהובים שבחיי.

אלו שאהבתי בכל ליבי ואלו שחשתי נאהב מצידם, אך אינם עוד.

כמנהגי יצאתי לקבל את הרוח והגשם,

עירום, בזרועות פתוחות ובתפילה לרוח חדשה וגשמי ברכה.

בחשכה הכנרת היתה שלווה, ללא רוח בכלל.

חתרתי למרכזה.

בזריחה השמש הזדרזה והתפוגגה מבעד לענן.

להקות של שחפים ואנפות התעופפו מעל לראשי.

בלב האגם התקרבתי לשחף שנדמה שלא שם אלי לב. התקרבתי עד לכדי מגע ואז הבנתי שמשהו לא בסדר, כנראה שפצוע. בהמשך פגשתי שחפים נוספים שלא יכלו ‘לעוף’ וחלקם צפו ללא רוח חיים.

השחפים הפצועים שלא יכלו לעוף, היו לגופות הצפות על-פני המים, כשעות בודדות לפני מותם. באווירת הזריחה ממזרח, האפור והחשיכה ממערב, המוות, החולי, העצב והיופי התערבבו יחד לכדי בוקר אחד. לבסוף גם הרוח הופיעה מדרום, גשם שהיה כדמעות ורעד ששומר על החום, הלב הפועם שבחיי.

בבחירתנו בחיים, אנו מעניקים הזדמנות לבריאה ובריאות.

בבחירתנו בחולי ובמוות (שבטרם עת..) אנו מעניקים כאב לקרובים אלינו ביותר.

מאחל לכל נפש חיה בריאות ובריאה של חיים הטבולים בצוף של אהבה עד מעבר לקצה גבול הכלתם.