חיידקים טובים | בריאים | מועילים | לבריאות מערכת העיכול | המעיים | הקיבה
| רפואת העתיד | 19/09/2016
חיידקים טובים | בריאים | מועילים | לבריאות מערכת העיכול | המעיים | הקיבה
תוכן עניינים
1. חיידקים מועילים לרפואת האדם
8. תזונה פרוביוטית ומערכת החיסון
–
חיידקים מועילים לרפואת האדם
מזון פרוביוטי מוגדר כחומר גלם (צמחי או מן החי) אשר מכיל חיידקים פעילים וכשאלו נאכלים ונקלטים יחד בגוף,
הגוף המארח (פונדקאי) נהנה מסימביוזה הדדית ומתועלות בריאותיות.
ההנחה הרווחת היא שמזון פרוביוטי משנה לטובה את הרכב הקהילה החיידקית שבמעיים (מיקרוביום).
שינויים אלו מתבטאים ביצירת קהילות חיידקים חדשות והגדלת כמותן של אוכלוסיות רצויות. בכדי להוכיח הנחות אלו נעשו ונעשים מבדקים למציאת מדדים הניתנים למדידה בשינויים של הרכב המיקרוביום שבצואה.
המזון והסביבה מכונים: קלט (Input) והצואה הנבדקת מכונה פלט (Output).
לכל קהילה מאפיינים שונים וחלקן מבוססות על עשרות ועד אלפי מינים שונים גנטית. כל קהילה וכל מין בקהילה ניחנים בתכונות שונות המתבטאות בדרכי התקשרות ייחודיות, חומרי הגלם שהם מפרקים והאיברים שעליהם הם משפיעים..
לאחרונה נמצאה קהילה של חיידקים המתגוררת במעיים של כולנו ואשר בינה לבין המוח מתקיימים יחסי גומלין הדוקים (1). קהילה זו מכונה בשם: KLE1738 והיא בעלת כושר פירוק ייחודי ובלעדי של מולקולות GABA GABA (Gamma-Aminobutyric Acid) (גאבא – חומצה גאמא-אמינובוטירית), קהילה זו אינה מסוגלת להתקיים ללא GABA. מולקולה זו היא חומצה אמינית המשמשת כמוליך עצבי עיקרי ברובן המכריע של הסינפסות במוח. תרופות הנקשרות לקולטני GABA ומעכבות את פירוקו משמשות לטיפול בחרדות, דיכאון והרגעה..
קהילה ספציפית זו מסבירה ככל הנראה את הממצאים מהשנים האחרונות המראים את השפעת החיידקים על שינויים במצב הרוח. בשנת 2011 התגלו מינים של חיידקי מעיים ממשפחת הלקטובצילוסים (Lactobacillus Rhamnosus) המשנים את פעילות ה-GABA במוח של עכברים. ככל שכמות החיידקים גדולה יותר, כך העכברים גילו עמידות ‘טובה’ יותר במצבי דחק ומתח.
כאשר הסירו את עצב הואגוס (נתיב תקשורת ראשי בין המוח למעיים) נותקה כליל התקשורת בין החיידקים שבמעיים לבין המוח של העכברים. ממצאים אלו מוסיפים לתאר את יחסי הגומלין שבין סוגי וכמות החיידקים שבמעיים ובין תפקודי המוח. (2)
תקשורת בין חיידקים
בגוף אלפי קהילות שמתקיימות ומקיימות יחסי גומלין מוכרים ובלתי ידועים לרוב. לכל קהילה דרכי תקשורת ושפה ייחודיות. מנגנון מוכר אחד הינו ‘ספירה עצמית’ ע”י הפרשה של חומרים כימיים המפיקים דו”ח נוכחות של מספר החברים בקהילה. כל קהילה ‘יודעת’ ‘לספור’ את עצמה ובכך להתקיים לצד מאות ואלפי קהילות נוספות שבסביבה הקרובה.
חיידקים אינם מתנהגים כישויות עצמאיות ואינדיבידואליות. חיידק בודד (תא בודד) אינו ניחן ביכולת השפעה ניכרת. מנגנון ‘הספירה העצמית’ נועד בעבור שתי מטרות עיקריות: ויסות כמות החיידקים שבכל קהילה ותזמון מדויק של הפעילות הכימית. קהילה של פתוגנים הגורמים לשלשול יעשו זאת רק במידה שעשרות ומאות אלפי יפרישו בו-זמנית את החומרים הכימיים (טוקסינים). רק לאחר שיגיעו לכמות מספרית מספקת, יועבר מסר ובו ההוראה להפרשה, כל קהילה והחומרים הכימיים הייחודיים לה. בכל זמן מקדים שבו תינתן ההוראה וללא כמות מספרית מספקת, לא צפויה להתחולל כל השפעה ובכך תתגלה הקהילה בטרם עת ע”י המערכת החיסונית וע”י שאר הקהילות שיוכלו להשיב ‘ולתקוף’ בחזרה.
אנטיביוטיקה וחיסונים – לטיפול בחיידקים מסוכנים ואנשים חסרי אונים
טיפול אנטיביוטי או חשיפה מתמשכת לחומרים אנטיביוטיים (סביבתיים) מעצב מחדש את הרכב המיקרוביום שבגוף האנושי. מגוון הקהילות מצטמצם, כמות החיידקים הפעילים שבכל קהילה קטן או גדל על-פי משך ועוצמת החשיפה ובכך נוצר ‘סדר חיידקי חדש‘. הסדר החדש מפנה מקום לקהילות חדשות, ‘זרות‘, כובשות, שתלטניות של חיידקים פתוגנים המתיישבים בנקודות אסטרטגיות שונות. קהילות פתוגניות אלו אינן מתקיימות בסימביוזה הדדית והן מפרישות טוקסינים או שהן תופסות את מקומן החשוב של הקהילות הממלאות תפקידים חיוניים לשגשוג ולתפקודיו התקינים של הגוף.
קהילות מקומיות שהתקיימו במשך מאות ואלפי שנים לצידן של קהילות אחרות משתנות גם הן לנוכח היעדרות של שכנותיהן, הן מתרבות יתר-על-המידה, פועלות ביתר-שאת או שהן מצטמצמות עקב היעדרות ביחסי הגומלין עם הקהילות השכנות שהיו כאן מאז ומעולם ושהתקיימו לצידן בסימביוזה הדדית.
17 מינים (לפחות) מוכרים של הליקובקטר פילורי הינם דיירים קבועים בקיבה של בני-אדם, הם נמצאים לכל אורכן של ריריות הקיבה והתריסריון, מגנים עלינו מפני זיהומים שמקורם בחיידקים זרים אשר לעתים קרובות נכנסים אל הגוף מהמזון והסביבה.
בעקבות שתייה מופרזת של אלכוהול ואם בעקבות צריכה מתמשכת של מזון המעודד חומציות, נוצרים התנאים האופטימליים לשגשוג של מיני הליקובקטר ספציפיים המתרבים יתר-על-המידה. במקביל לשגשוג ההליקובקטר, מינים של חיידקים מקומיים אחרים מצטמצמים ואת מקומם תופסים מיני ההליקובקטר השונים. הפרת הסדר והאיזונים העדינים מתבטאים בתסמינים מוכרים: גזים, נפיחות, כאבי-בטן, כאבים בדרכי העיכול העליונות ושל מערכת הנשימה, שלשולים, דלקות בקיבה ובמעי, תת-ספיגה של מזון ועוד.. משפחת ההליקובקטר אינה מסוכנת, קהילה זו היא ‘איבר’ המשמש כמערכת הגנה חשובה ביותר לשרידותו ותפקודו של הגוף והאדם ! האדם, התמכרויותיו ומעשיו הם שמשנים את הסדר הפנימי ובכך חושפים את הגוף למחלות ותופעות לוואי בלתי-נעימות.
קהילת הסטרפטוקוקים בעלת עשרות המינים השונים נחשבים לאלימים ומעודדי מחלות בדם, במוח, אזניים, דרכי השתן והריאות. בשנים האחרונות התפרסמו ממצאים המעידים על כך שיותר מ-2 מליון מקרי מוות נגרמים כתוצאה מחיידקים אלו (3). בכנס בינלאומי שכלל 1,300 רופאים מ-68 מדינות שונות ברחבי העולם הוצגו ממצאים הקושרים בין חיידקים אלו ובין נגיף שפעת החזירים כגורמים משולבים המעלים עוד יותר את אחוזי התמותה. כמחצית מהמתים הינם ילדים מתחת לגיל 5, בישראל מאובחן מדי יום ילד עם זיהום מסוג זה. 25% מהילדים שילקו בדלקת קרום המוח כתוצאה מהפנוימוקוק וישרדו אותה יישארו עם נזקים מוחיים בלתי הפיכים.
החיידק סטרפטוקוקוס פניאומוניה (פנאומוקוק) (Streptococcus pneumoniae) ‘תוקף’ (או מבקר) את כולנו. אוכלוסיות בסיכון גבוה לנזקיו הן מבוגרים מעל גיל 65, תינוקות וילדים עד גיל 5, חולי סרטן, חולי איידס וסוכרת..לאלו שבסיכון ההמלצה היא להתחסן ולהקפיד על סטריליות מרבית.
ההמלצה המקובלת כיום היא במתן שלוש מנות חיסון (conjugatated pneumoccocal vaccine – PCV7, 13 זנים) בגילאי חודשיים, 4 חודשים, שנה ופעם רביעית עד לגיל 5. אצל אוכלוסיות שבסיכון ניתנות גם מנות חיסון (Pneumovax, 23 זנים) נוספות מעל גיל 18 ולמבוגרים מעל גיל 65.
מינים זהים לאלו אשר ניתנים בחיסונים ומינים אחרים של סטרפטוקוק הינם דיירים קבועים בנרתיק האישה, המעיים והם גם מהווים קהילה מקובלת להתססת מזון (על מזון פרוביוטי.. במאמרים הבאים..). מיני הסטרפטוקוקוס השונים מתפשטים באמצעות מגע עם כף יד ועור של אדם אחר, אכילה ושתייה מכלים זהים, נוזלי גוף ודם. החשיפה היא בלתי נמנעת ! כולם נחשפים למינים ‘השקטים’ ‘והאלימים’ ! האם יחסי הגומלין שבין הסטרפטוקוקוס ושאר הקהילות שבגופכם מטופחת ? במידה שכן, אינכם נמנים באוכלוסיה שבסיכון. הסיכון להדבקה וזיהום בגופכם ובגופם של תינוקות וילדים ‘מטופחי חיידקים מועילים’ נמוך עד אפסי.
במידה שתשובתכם שלילית ומגוון הקהילות שבגופכם מצומצם ומדוכא, אתם נמנים באוכלוסיה שבסיכון. כמה חיסונים קיבלתם בעבר וכמה מחזורים של אנטיביוטיקה כבר ניתנו לכם ? מהי תדירות השימוש שלכם ומשפחתכם באקונומיקה ובסבונים שונים לגוף ? לטענת התומכים בחיסונים לאוכלוסיות שבסיכון, כ-60%-80% תועלת להגנה מפני זיהומים של חיידק הפנאומוקוק.
קבלת חיסון לחיידק בודד והמשך ההזנחה של הקהילות המקומיות תוביל כך או כך בהווה או בעתיד לזיהומים חוזרים ונשנים בחיידקים פתוגניים אחרים ובהתפרצות של מחלות ‘אידיופטיות’ (שסיבתן אינה ידועה לעוסקים ברפואה..). האם אכן מדובר במחלות אידיופטית או במחסור מתמשך וקיצוני של חיידקים מועילים וחיוניים לרפואה ?
חיסונים ושמירה אובססיבית על סביבה סטרילית נחשבים (נחשבו..) לטיפול מניעתי יעיל בזיהומים של הפנאומוקוק ופתוגנים נוספים. החיסונים אמורים ללמד את המערכת החיסונית לתקוף וביעילות את החיידק האלים ובשמירה על סטריליות להמנע מלכתחילה מהמפגש עם החיידק. כיום הולכות ומתבהרות נקודות התורפה של אסטרטגיות אלו. החיסונים ‘מלמדים’ שיעור חשוב את המערכת החיסונית, אך ללא כל תועלת ממשית לכושרה וליעילותה. הזיכרון החיסוני עשוי להועיל, אך רק באופן חלקי. כושר תפקוד לקוי ומחסור בחומרי גלם הכרחיים (חיידקים ומזון) הן הסיבות לכך שגם אלו אשר מתחסנים אינם נעשים לחסינים או לבעלי עמידות גבוהה יותר לזיהומים.
סביבה סטרילית היא למעשה גורם הסיכון הגבוה ביותר לצמצום של הקהילות החשובות שבדרכי העיכול ובגוף. עד כדי כך שכיום כבר מפתחים חיסונים מבוססי אבק וחיידקי סביבה לילדים ולמבוגרים החיים בסביבה סטרילית ושאינם נחשפים לחיידקים המפתחים ומשמשים את המערכת החיסונית לפעילות תקנית.
מה האסטרטגיה שלכם בנוגע לילדים שלכם ? האם חיסון עדיף על בילוי יומיומי בפארק וביער, במגע עם האדמה, באכילה של מזון ‘אמיתי’ מהעצים והצמחייה נטולת חומרי ההדברה.. סביבה זו ודומות לה מעשירות את המגוון של קהילות החיידקים, משמרות את האיזון הכמותי בין הקהילות השונות ובכך גם מחזקות את המערכת החיסונית ויכולות ההגנה למניעה של זיהומים בחשיפה גבוהה ובתנאים משתנים.
האובססיביות לסביבה סטרילית, קבלת חיסונים והשימוש המוגזם באנטיביוטיקה אין הן בחירות של בני-אדם מודעים ומשכילים, אלו הן בחירות של קובעי המדיניות המעצבים את התרבות וסדרי העדיפויות הכלכליים. אנו משלמים באיכות חיים ירודה בהשוואה לזו שיכולנו לה, החיידקים (הפתוגנים) מסתגלים לתנאים החדשים ואת ההשלכות משלמים מליוני אנשים, עדיין לא מאוחר מדי לגייס את הכוחות והמשאבים לטיפוח ושגשוג של הקהילות המועילות על חשבון הפתוגניות.
האם ילדים שגדלים בתנאים סטריליים ושהוריהם אובססיביים לשימוש בחומרי ניקיון הם באופן מפתיע (או שלא..) הילדים החולניים ביותר שבבגרותם נעשים לאנשים בוגרים וחולניים אף יותר. ילדים אלו רגישים במיוחד לזיהומים חוזרים ונשנים, דלקות חוזרות ונשנות, אלרגיות ותחלואות מסוגים שונים. האם חיסונים הם הפיתרון עבורם ? האם לא הגיעה השעה לספר את האמת שבכל שימוש חוזר ונשנה באנטיביוטיקה ואקונומיקה אנו תוקפים ומחלישים את המערכת החיסונית ומפחיתים מכושרה להגן על ילדינו ועל כולנו מפני זיהומים ?
סלמונלה, קורנפלקס והפיתרון ‘הסופי’: הקרנות
חיידקי ומיני הסלמונלה הרבים בלתי ניתנים להכחדה מלאה, הם בכל מקום בסביבה, ‘ממתינים’ למארחים המתאימים ובתנאים הנוחים להם הם מתרבים ומתפשטים לכל הכיוונים. מוכרים יותר מ-2,500 תת-מינים שונים של חיידקים מטיפוס הסלמונלה בעלי דפוסי פעולה והתנהגות השונים זה מזה. כמות נדרשת של חיידקים אלו במעיים ולצורך התפרצות מחלה היא – 10,000-1,000,000.
10% מחיידקי הסלמונלה מוכרים כמחוללי מחלה, האם יש דרך לטפח את 90% האחרים שבעצם נוכחותם מונעים (ככל הנראה) מהמיעוט ‘האלים’ לחולל את השפעתם ? על כך אכתוב במאמר הבא..
מקורות החשיפה העיקריים למינים שונים, אלימים יותר או פחות ובכמות גבוהה מאוד הינם מזונות מן החי הכוללים מוצרי בשר, חלב וביצים. באופן כללי ניתן להגיד שככל שהמזון מעובד יותר, כך התנאים להתרבות של חיידקים (‘אלימים ושאינם אלימים’) משתפרים.
כאשר ‘מתגלים’ חיידקי סלמונלה במזון מעובד ומתועש זאת אינה הפתעה, לרוב שאינה מסכנת חיים לאנשים בריאים ופחות בריאים. חיידקים אלו ואחרים נמצאים במזון ‘טרי’ ואף במזון מעובד גם לאחר שעבר את תהליך הפסטור והאחסון. ההבדל בין חיידקים הנמצאים תמיד במזון לבין החשש מהם הוא בדרך ובמניעים של התקשורת להציג ולשתף בממצאים.
חתימה חיידקית
אנשים רבים הינם ‘נשאים’ של עשרות אלפי חיידקי סלמנולה, אך אינם מפתחים תסמינים מכל סוג שהוא, מערכת המיקרוביום נותרת מאוזנת ומתפקדת ביעילות. אדם אחר הנושא אלפי חיידקים בלבד יפתח תסמינים קשים ודרמטיים, הרכב המיקרוביום שלו שונה ובכך גם יכולות ההגנה ומידת יעילותו. לכל אדם חתימה חיידקית ספציפית, ייחודיות משלו.
ילדים קטנים, מבוגרים, קשישים וחולים במחלות כרוניות נמצאים בסיכון הגבוה ביותר, החתימה של הילדים עדיין מתעצבת, לעתים קרובות מדוכאת ע”י חיסונים, סבונים וחשיפה הולכת ופוחתת לחיידקי סביבה שמחוץ לגני הילדים והבתים. גם מבוגרים מעל לגיל 65 אשר נוטים לצאת פחות מהבית ומתגוררים בתנאים ‘מוגנים’, מקבלים חיסונים ולעתים קרובות שוהים ברוב הזמן בסביבה ‘נקייה’ וסטרילית באופן מוגזם.
סלמונלה ואנטיביוטיקה
השימוש ההולך וגובר באנטיביוטיקה ספציפית או בחומרים ‘מחטאים’ להכחדת חיידקים במזונות מן החי ובמזון מעובד, מוטציות ‘אלימות’ עוד יותר אשר פיתחו כושר הישרדות גבוה יותר נעשות לדומיננטיות והן אלו שממשיכות להתרבות ולהפיץ את עצמן באמצעות המזון. דווקא החיידקים ‘הפחות אלימים’ הם אלו שלעתים קרובות מוכחדים והמרחב נותר פנוי לחיידקים ‘האלימים’ יותר ובעלי העמידות הגבוהה יותר. שילוב האנטיביוטיקה, תעשיית הגידול של בעלי-החיים למאכל ותעשיית המזון המעובד, נוצרים בתי הגידול מושלמים ליצירת מינים חדשים, בעלי יכולות תפקודיות גבוהות יותר שממש בעת שבה אתם קוראים את המלים מופצים ונאכלים על-ידי בני אדם בישראל ובעולם.
על אף השימוש האובססיבי באנטיביוטיקה, איכות המספוא (מזון לבעלי חיים) לעתים קרובות מזוהם כבר מראש ונאכל בכמויות גדולות ע”י בעלי-חיים. גם טיפול שבועי ובלתי-פוסק באנטיביוטיקה אינו בהכרח מבטיח את הסטריליות (היחסית) של המזון. לעתים קרובות מדי, ההיפך הוא הנכון, זוהי הנחה מקובלת שטיפול מתמשך באנטיביוטיקה מעודד אף יותר את ההתפרצויות והזיהומים האלימים ביותר שבהמשך.
תרבות שפועלת להשגת תוצאות בטווח הקצר על אף ההשלכות המחמירות בטווח הארוך, היא תרבות ‘משוגעת’, אך רווחית ביותר בטווחי הזמן הקצרים. בהווה, אנוכי ואחרים מקדמים את הרעיון של טיפוח החיידקים המועילים במזון והדבר האחרון שנמליץ הוא פיסטור והוצאת החיידקים ממנו. בעתיד (הלא רחוק לדעתי..) נושא זה יילמד בכל בית ספר לילדים ומזונות מותססים ומרובים בחיידקים מועילים יהיו למזונות המשמשים להשבת האיזון והסדר במערכת המיקרובים שבמערכת העיכול.
תרופות סותרות חומצה בקיבה וחדירת שכבת ההגנה שבקיבה
חיידקי סלמונלה פתוגנים נחשבים לרגישים במיוחד לרמת חומציות שרמתה 3.5 ומטה (חומצית יותר). גם כאשר אוכלים מזון ‘מזוהם’, רוב החיידקים אינם מסוגלים לשאת את המעבר החומצי שבקיבה והם ינוטרלו כבר שם. כאשר אוכלוסיה הולכת וגדלה של אנשים משתמשים בתרופות סותרות חומצה שכבת הגנה ראשונית וחשובה מאין כמוה זו מנוטרלת ובכך הם נעשים לפגיעים וחשופים יותר לסיכון מזיהומים.
הפיתרון ‘הסופי’ של תעשיית המזון: הקרנות
הרעיון החדשני והטכנולוגי שנמצא כבר בשימוש בחלקים שונים שבארה”ב ואשר לדעת העוסקים בתחום הינו הפיתרון היעיל ביותר למניעת זיהומים במזונות מן החי ובמזונות מעובדים.. הינו הקרנת המזון. זה רק עניין של זמן שגם בישראל (‘אימפריה של בקטריה’ בכותרות העיתונים) ועם כל הפרסומים המכוונים להפחדת הציבור, גם כאן כל מזון ‘חשוד’ יעבור את תהליך ההקרנה והחיטוי. נשמע טעים ?
קורנפלקס
מה הסיבה לכך שסלמונלה נמצאת בקורנפלקס ? מה עושות היצרניות שמואשמות בפשעים ולעתים קרובות שלא באשמתם.
איכות חומרי הגלם להכנת המוצרים היא הזולה והירודה ביותר להבטחת הטעמים וההנאה המוגברת של ילדים (ומבוגרים..). דגנים (תירס, חיטה..) באיכות ירודה ולעתים מזוהמים כבר במועד הגעתם למפעל, חומרי טעם וריח, חומרי אריזה ותהליכי עיבוד מהסוג הגורע ביותר מאיכותו וערכו התזונתי של המזון.
אלו אינם החיידקים שמסוכנים בקורנפלקס, הקורנפלקס הוא המסוכן מעצם היותו קורנפלקס (פתיתי תירס עתירי סוכר ועוד..). ההתמקדות בתפל (‘חיידקים’) היא דרך יצירתית במיוחד להסטת תשומת הלב מהעיקר והוא הערך הירוד והמזיק באופן כרוני לבריאות של המזון, הרבה יותר מאשר התפרצות של חיידקים כאלו ואחרים לעתים מזדמנות, כך הוכח שוב ושוב ובכל גופי המחקר המכבדים את עצמם ואת האדם.
הוגשו הצעות חוק חדשות המעודדות פיקוח והשגחה אדוקה יותר על המזון, הצרכנים ירגישו בטוחים יותר ויחזרו לצרוך וביתר שאת מוצרי מזון כגון קורנפלקס, קוקומן וסלטי שמיר, צרכנים אלו אינם ‘יזכו’ בבריאות טובה יותר ולעתים קרובות אף יזכו לשלשל את הקורנפלקס והמזומנים לכיסי היצרנים.
חומרי גלם מבוססי בורות, תוצרי פירוק בתרבות
בורות ותרבות משולבות ידיים הן גורם עיקרי למחלות (ומלחמות)..
זוג הורים ותינוק משתעל דורשים טיפול בביקור אצל הרופא המגלה אחריות ומתנגד למתן תרופות. ההורים משתהים ודורשים טיפול, הרופא נכנע ורושם אנטיביוטיקה. הסיפור חוזר על עצמו שוב בעוד מספר חודשים , הפעם לטיפול באזניים. בשני המקרים הילד אינו ‘נשא’ של חיידקים, לא נעשתה בדיקה והאנטיביוטיקה המטפטפת מעצבת את האיבר הגדול והמשפיע ביותר על הבריאות שבהווה ובעתידו.
ההורים ביקשו טיפול להפסקת התסמינים, הרופא פעל בניגוד להנחיות ותחת לחץ ההורים “טיפל” ללא כל תועלת תוך כדי גרימת נזק.
הרופא “טיפל” בהורים ולא בחולה עצמו, במתן המרשם הוא הגדיל את הסיכויים לחזרה משנית של החולה אל מרפאתו.
זה אינו תפקידו של הרופא, זאת אינה תבונה, זאת אינה רפואה, אלו הם חומרי הגלם מבוססי בורות המתבטאים בתוצרי פירוק שבתרבות, שברפואה הניתנת לציבור.
השימוש חסר האחריות באנטיביוטיקה נחשב לאיום השלישי בהשפעתו על סיכויי השרידות ובריאות האנושות. הרצון לדכא תסמינים בטווח זמן מיידי והתשוקה לסיפוק ופתרונות מידיים מקרבים בהדרגה, באיטיות אך בהתמדה אל המגיפה הבאה, תחלואה הולכת וגדלה. מעט כאב ואי-נעימות במשך יום או יותר יכולים להיות הזדמנות לחשב מחדש את אופני ההתנהגות והמסלולים המשפיעים על חיינו, בריאותנו ומידת שמחתנו. המחשבה שהחיים ‘קצרים מדי’ בכדי להתמודד עם האמונות העיוורות, התמכרויותינו והרגלינו ההרסניים היא טענה המדחיקה את העובדות: אנו מקצרים את חיינו ופוגעים באיכות ובמידת השמחה שאנו חווים בחיינו.
ניתן למנוע את המשך ההתדרדרות, ניתן לשנות את ההרגלים האישיים, הממסדיים, הפוליטיים, התרבותיים והרפואיים.
ניתן לשנות את אזורי הנוחות אך זה ייקח עוד דורות ומאות של שנים, ניתן להתחיל עכשיו ולהפשיט את המשקעים המצטברים שבמוח, שבנפש ובממלכת הרגש. החיים של כולנו נוחים מדי בכדי שנשנה אותם מן היסוד, לעתים קרובות אנו מעדיפים את החיים הנוחים וסיפוק התשוקות המיידיות מאשר החיים המאתגרים ומלאי המשמעויות.
אבולוציה של המיקרוביום ויחסי הגומלין בינה לבין בריאות ומחלה
קו-אבולוציה מתארת את מערכת יחסי הגומלין ההדדית והמתמשכת בין שני מינים שונים המעודדים אחד באחר אבולוציה גנטית ולשינויים גנטים הדדיים. לאורך מליוני שנות אבולוציה התפתחה מערכת היחסים בין החיידקים שבסביבה והמיקרוביום שבמעיים ובגוף האדם.
הקהילות החיידקיות שבמעיים ובגוף מתחלקות לשלושה סוגים המאפיינים אותן:
סימביוזה קומנסלית (Commensalism): “חיים ביחד ליד השולחן”, הסימביונט (החיידק) נהנה בזמן שהגוף המארח אינו מתוגמל או ניזוק.
סימביוזה הדדית (Mutualism): שותפות והדדיות מלאה, כל אחד מהצדדים תלוי באחר ותורם לאחר מעצם נוכחתו והתנהגותו.. הגוף מארח את החיידקים אשר נהנים מסביבה בטוחה ומאפשרת התרבות ושגשוג. החיידקים מפרישים חומרים כימיים ומשתתפים בפעילויות הביולוגיות לשימור ולטיפוח החיים שבגוף המארח.
פתוגנים (Parasitism): קהילות חיידקיות שתלטניות, ‘טרוריסטיות’ אשר חודרות אל פנימיותו של הגוף המארח, ממתינות לשער כושר מתאימה ומחוללות מהומה, מפרישות רעלנים ומפירות את ההומאוסטזיס שבגוף המארח. החיידקים פולשים לגוף המארח, אינם מועילים ואף מזיקים.
קו-אבולוציה של מליוני שנים ‘נפרצה’ או השתנתה דרמטית במשך עשרות השנים האחרונות, קהילות חיידקים עתיקות יומין, שותפות מלאות לשגשוג והתפתחותו של הגוף האנושי מצטמצמות ואף נמצאות בסכנת הכחדה. הגוף המארח נעשה חשוף ורגיש לחדירה של פתוגנים מעודדי תחלואה.
שינויים בסביבה, אובססיביות להיגיינת-יתר, היגיינת המזון, מגוון מזון מצומצם ואיכות מזון ירודה מעודדים את השינויים הדרמטיים בהרכב המיקרוביום האנושי אשר את השלכותיו של השינוי אנו רק מתחילים להבין. ככל שהשנים חולפות ומאז שנות ה-50 המאוחרות מצטברים עוד ממצאים המלמדים ומסבירים את יחסי הגומלין שבין הרכב המיקרוביום ובין תחלואה ובריאות.
שינויים אלו במיקרוביום משבשים ומשנים את הסדר הביולוגי העתיק ובכך גם משנים את אמצעי ונתיבי התקשורת שבין הקהילות השונות, התאים והאיברים השונים שבגוף. תקשורת לקויה המתאפיינת במסרים פגומים, חסרים, שונים וחסרים מעודדת ואף אחראית להתפרצותן של מחלות מעיים דלקתיות ולעלייה בהיקף התחלואה של מחלות סרטן, סוכרת, עודף משקל, אוטיזם ואלרגיות שבעבר היו נדירות.
כיבוש של חיידקים פתוגנים את סביבת מחייתם של הקהילות המקומיות והמועילות מאלץ את הגוף להסתגל ולהתאים את עצמו לסדר החדש. הביולוגיה של התאים מסתגלת ומגיבה באיטיות לשינויים הדרמטיים שמבחוץ ומבפנים.
ממצאים יוצאי דופן אשר התקבלו בפרויקט המיפוי של הגנום האנושי מאפשרים או יאפשרו בעתיד להשתנות ולשנות חלקים נבחרים בגנום של בני-אדם. בימים אלו נמצא בעיצומו הפרויקט למיפוי המיקרוביום האנושי. הממצאים צפויים לתאר לראשונה בהיסטוריה את הקשר האינטימי ויוצא הדופן בין קהילות החיידקים שבמעיים ובין גוף האדם. חשיפת תפקידיהם השונים שבגוף, התנאים הנחוצים והצרכים השונים שאותם נוכל לטפח בינינו וביניהם ולמעשה לטפח את הקשר הסימביוטי שבין הגוף שבו אנו חיים לבין החיידקים שמאפשרים לנו לחיות.
תראפיה מיקרוביאלית
המחקר בשיאו למציאות החיידקים הספציפיים שאותם יהיה ניתן לבודד ובאמצעותם לטפל בתחלואה. מדעי הרפואה מבינים את חשיבותם ואת הפוטנציאל הנרחב. על אף הידע המצטבר ההנחיות הניתנות לציבור הן עדיין הפוכות מהממצאים שידועים בפועל.
ההנחיות הניתנות לציבור הן הפוכות מאלו אשר ידועות כמועילות ומטפחות את המיקרוביום האנושי. ההנחיות הן למעשה הדרך הבטוחה להוציא מכלל איזון ותפקוד יעיל של המיקרוביום.
הפער בין הממצאים המדעיים ובין התראפיות הקליניות אשר מוצעות לציבור הינו עצום !
השתלת צואה (כדוגמא בודדת ומוכרת) נכנסה למסגרת הטיפולית שבישראל רק בשנת 2015 ובארה”ב מספר שנים קודם לכן, על אף שטיפול זה ידוע ביעילותו (ובעלותו הזולה) כבר עשרות (ואף אלפי) שנים.
פארמאביוטיקה (Pharmabiotics) משמעה השימוש בחיידקים כתרופה (“Bugs To Drugs“). מדובר בתחום מחקר חדשני אשר עדיין בתהליכי פיתוח שצפויים להמשך עוד עשרות של שנים ועד לפיתוח של תרופות מוגנות בפטנט.
במהלכן של מליוני שנים התפתחה מערכת יחסים תלותית והדדית בין החיידקים לבין הגופים המארחים. אין זה מספיק ‘לצרוך’ חיידקים במזון, באוויר או בתוסף פרוביוטי בכדי שהם בפועל ישתלבו ויהפכו לקהילות מועילות שבגוף. מרבית התוספים הפרוביטיים המוכרים ואשר נבדקו לאורך שנים נמצאו כחסרי תועלת לגמרי או באופן מכריע. רוב התוספים הפרוביטיים מכילים כ-4-8 מינים בלבד של חיידקים ולאחר כ-24 שעות של מעבר בדרכי העיכול, לא נותר מהם כל זכר, מינים אלו נכחדים בדרך (בקיבה) או שהם אינם מוצאים את מקומם כחלק מהמיקרוביום האנושי שבמעיים, הם אינם היו חלק ממנו וגם כעת, הם אינם משתלבים (ומועילים..).
איבר המיקרוביום העצום שבמעיים מתפקד באופנים מסועפים ומורכבים אף יותר מאיברים אחרים שבגוף האדם. המיקרוביום אינו נחשב ‘לאיבר’ שתפקודיו ותכונותיו ידועים באופן מלא כאיברים אחרים, אך ידוע שבכל פגיעה ספצפית שבו ייפגעו בתאונת שרשרת גם נתיבי התקשורת ותפקודיהם של שאר המערכות בגוף. במשך 50-100 השנים האחרונות מערכת זו התעצבה והסתגלה מחדש לתנאי הסביבה החדשים ולמגוון ואיכות התזונה המשתנים לאורך ההיסטוריה האנושית. זוהי המערכת הסתגלנית המהירה ביותר בגוף האדם. מחזורי החיים הקצרים, השכפול וההתרבות המהירה מאפשרים את ההסתגלות היעילה של חיידקי המיקרוביום ובכך מאפשרים להתאים את עצמם לתנאי סביבה ותזונה המשתנים מקצה לקצה ובמהירות גבוהה.
על אף זאת – מערכת הגנום האנושי משתנה בקצב של עשרות ואף מאות אלפי שנים ובכך אינה מותאמת לשינויים מקצה אחד למשנהו של תפקודי המיקרוביום.
הפערים וערוצי התקשורת החדשים שבין המיקרוביום לבין הגנום עוד רחוקים מלהתעצב ולהתאים את עצמן ביחד אל המציאות החדשה. הפערים ואי-ההתאמות גדלים ככל שהשנים חולפות והרגלי ההתנהגות והסביבה משתנים במהירות גבוהה.
מנקודת מבט חיצונית – מדובר בכאוס מוחלט ! מנקודת מבט רפואית – מדובר בהפרה כרונית של ההומאוסטזיס, מנקודת מבט אנושי – מדובר בחוקי משחק חדשים שבהם האיברים לומדים ומסתגלים באיטיות למציאות חדשה.
צפויות התאמות במשך אלפי השנים הבאות ועד שאלו ייעשו מנקודת מוצא של הגנום, יעילותן ותפקודתן של המערכת החיסונית, המוח, הלבלב, הכבד, הכליות, הריאות ואיברי המין יהיו מוטלים בספק ותחת מבחנים ואתגרים שאינם פשוטים כלל.
מחלות חיסון-עצמי (Auto-Immune) הן ברובן תוצר לוואי של הכאוס הנוצר בין המיקרוביום לבין הגנום. רובן עדיין מוגדרות כאידיופטיות (ללא סיבה ידועה), אך הגדרות אלו משתנות לגמרי מדי יום ושנה, ככל שנחשפים הקשרים ההדוקים וההדדים בין המיקרוביום והמערכת החיסונית. מנקודת מבט מיקרוביאלית, כל הרס ופגיעה במיקרוביום יש בה בכדי לעודד ולהסביר את הסיבות והגורמים (גם אם לא באופן ישיר) להתפרצות של מחלות חיסון עצמי ואחרות. תגובת שרשרת שתחילתה במסרים משובשים ותקשורת לקויה המובילים להפעלה ולהתבטאות של מאות ואף אלפי גנים שונים, גנים שבהתבטאותם (או בחוסר התבטאותם) מעודדים ובאופן ישיר לתופעה של בלבול ו’מתקפה עצמית’. נסו להשיב את התקשורת על כנה והגנום עשוי להתבטא כסדרו וללא כל הפרעה.
חיידקים פתוגנים משגשגים בזמן דלקת וחום. ככל שהדלקת ממושכת יותר כך משך הזמן ארוך יותר להתרבותם. פתוגנים רבים מייצרים ומפרישים חומרים כימיים (flagellin, peptidoglycans, lipopolysaccharide) המוסיפים ‘אש’ ומעודדים את המשכיות הדלקת. ריכוזים גבוהים של חומרים אלו נמצאו אצל אלו שסובלים מעודף משקל ומסוכרת (4). כאשר הוזרקו חומרים אלו לעכברים שאכלו תזונה ממוצעת, הם פיתחו באופן חריג עמידות לאינסולין ועלו באופן משמעותי במשקל (5).
מערכת חיסונית נכשלת מייצרת נוגדנים עצמיים (Auto Antibodies) ולימפוציטים מסוג T המסמנים ותוקפים את הרקמות והתאים הבריאים שבגוף. תגובה זו אינה פרופורציונאלית וגורמת לדלקות כרוניות ולנזקים מתמשכים באיברים שנמצאים תחת מתקפה. תאים בריאים אמורים לסמן ולתקוף פתוגנים ונגיפים, לא את עצמם. הטיפולים המקובלים והבודדים להתמודדות שמוצעים כיום בבתי החולים ובמרפאות נועדו להקלה בתסמינים ולניסיונות דיכוי של המערכת החיסונית. אין זה מקרי שטיפולים אלו אף מוסיפים בעיות חדשות בנוסף על הבעיה המקורית.
כ-80 מחלות מוגדרות כמחלות חיסון עצמי והן אינן ממוקדות באיבר אחד ספציפי, הן מפושטות בכל חלקי הגוף: במעיים ובלבלב, בעיניים ובעור, בשרירים ובמפרקים, במערכת העצבים ובדם, בקיבה, בכבד ובבלוטת התריס.
האם זאת מקריות או בדרך פעולה הגיונית למצב של כאוס תקשרותי, כל גוף נפגע אקראית באיבר ספציפי אחר או יותר.
המוח שבבטן מבקש שיכירו בו, יבינו אותו, ישמעו את זעקתו ויפעלו להצלתו ואת הגוף המארח אותו, בתוכו.
תזונה פרוביוטית ומערכת החיסון
המיקרוביום האנושי במעיים מורכב מעשרות מערכות ומאלפי סוגים של מינים שונים, מספר מערכות עיקריות כמו Firmicutes, Bacteroidetes הן המערכות הדומיננטיות, אחריהן Proteobacteria, Actinobacteria ומעט פחות: Verrucomicrobia, Fusobacteria.
קהילת החיידקים Ruminococcus דומיננטית יותר אצל אוכלי הכול והמזון מן החי, כאשר קהילת ה- Prevotella דומיננטית יותר אצל צמחונים. היחס שבין קהילת ה- Prevotella לבין קהילת ה- Bacteroides עשוי לרמוז ומשמש כממצא קליני המעיד על האיזון הכולל שבמיקרוביום.
קהילת ה- Butyricicoccus וקהילת ה-Lactic Acid Bacteria ובהם ה- Lactobacillus וה- Bifidobacterium נמצאו בעלי השפעה חיובית על המיקרוביום, הגנום והבריאות. נוכחות דומיננטית ומאוזנת של קהילות אלו נחשבת כמגינה מפני זיהומים דלקתיים במעיים ומניעה של שגשוג תאים סרטניים.
המיקרוביום שבמעיים מרחיק לכת בהשפעתו על קצב וויסות חילוף החומרים, פעילות המוח, תפקוד הלב, מערכת הדם וכלי הדם, הכבד, הכליות, הריאות ועוד.. בדם של כל אדם יימצאו חומרים כימיים שונים המיוצרים ע”י חיידקים ומועברים ע”י ספיגה במעיים אל מחזור הדם ואל האיבר שאליו הם מכוונים באזורים שונים שבגוף (6).
–
בתמונה: יחסי הגומלין בין התזונה הפרוביוטית, פרה-ביוטית והשתלות צואה לבין טיב התפקוד של המערכת החיסונית.
בתמונה: יחסי הגומלין בין המיקרוביום שבמעיים לבין ‘הדלקת’ מנגנון הדלקת שבמוח, בכבד, בלב ובכליות..
–
–
–
–
–
–
–
–
—–
—
עשו שלום עם החיידק העצום שאתם,
עשו שלום והפכו לאדם השלם ביותר שאתם ושתוכלו להיות.
Xiao, N. Fei, X. Pang,et al.
A gut microbiota-targeted dietary intervention for amelioration of chronic inflammation underlying metabolic syndrome
FEMS Microbiol Ecol, 87 (2) (2014 Feb), pp. 357–367
P.D. Cani, J. Amar, M.A. Iglesias, et a.
Metabolic endotoxemia initiates obesity and insulin resistance
Diabetes, 56 (7) (Jul 2007), pp. 1761–1772
Fei, L. Zhao
An opportunistic pathogen isolated from the gut of an obese human causes obesity in germfree mice
ISME J, 7 (4) (Apr 2013), pp. 880–884
Kaur, C.C. Chen, J. Luther, J.Y. Kao
Intestinal dysbiosis in inflammatory bowel disease
Gut Microbes, 2 (4) (Jul–Aug 2011), pp. 211–216
Couzin-Frankel
Bacteria and asthma: untangling the links
Science, 330 (6008) (Nov 26 2010), pp. 1168–1169
P.J. Turnbaugh, R.E. Ley, M. Hamady, C.M. Fraser-Liggett, R. Knight, J.I. Gordon
The human microbiome project
Nature, 449 (7164) (2007), pp. 804–810
E.S. Amirian, J.F. Petrosino, N.J. Ajami, Y. Liu, M.P. Mims, M.E. Scheurer
Potential role of gastrointestinal microbiota composition in prostate cancer risk
Infect Agent Cancer, 8 (1) (2013), p. 42
R.A. Koeth, Z. Wang, B.S. Levison, et al.
Intestinal microbiota metabolism of L-carnitine, a nutrient in red meat, promotes atherosclerosis
Nat Med, 19 (5) (May 2013), pp. 576–585
Hartiala, B.J. Bennett, W.H. Tang,et al.
Comparative genome-wide association studies in mice and humans for trimethylamine N-oxide, a proatherogenic metabolite of choline and L-carnitine
Arterioscler Thromb Vasc Biol, 34 (6) (Jun 2014), pp. 1307–1313
M.T. Bailey, S.E. Dowd, J.D. Galley, A.R. Hufnagle, R.G. Allen, M. Lyte
Exposure to a social stressor alters the structure of the intestinal microbiota: implications for stressor-induced immunomodulation
Brain Behav Immun, 25 (3) (Mar 2011), pp. 397–407
D.M. Saulnier, Y. Ringel, M.B. Heyman, et al.
The intestinal microbiome, probiotics and prebiotics in neurogastroenterology
Gut Microbes, 4 (1) (Jan–Feb 2013), pp. 17–27
De Palma, S.M. Collins, P. Bercik, E.F. Verdu
The Microbiota-Gut-Brain axis in gastrointestinal disorders: stressed bugs, stressed brain or both
J Physiol, 592 (Pt 14) (Apr 22 2014), pp. 2989–2997
תגיות: אנטיביוטיקה, וירוסים, חיידקים, פטריות
קטגוריות : רפואת העתיד