נדבקים | חולים | מתים | ולא מקורונה!

| | 09/05/2020



נדבקים | חולים | מתים | ולא מקורונה!

 אתם חולים ומסיבה זו אתם פוחדים, אתם פוחדים ומסיבה זו אתם חולים, הקורונה היא עוד צלצול של שעון מעורר – צורם יותר, אך זמני.

קחו אחריות על חייכם, עשו חסד והקשיבו לגופכם: לימדו שפה – היא שפת העור, העיכול, כלי-הדם, בלוטות התריס, האדרנל והאצטרובל – שפה עתיקת יומין, שעדיין נושמת וחיה בכל רגע ושנייה, בין אם נולדנו בישראל או באיטליה, ניו-יורק או סין, לפני עשרות או אלפי שנים. הגוף מאותת, מסמן, מסביר, מבקש, דורש; מסתגל למערכת היחסים שיש לו עם שותפ[ת]ו לחיים.


במערכת יחסים אוהבת, ההתנהגות הבולטת היא: תשומת לב לאחר/ת.

במערכת יחסים שמתדרדרת לאיטה, התסמין העיקרי הוא: חוסר סבלנות והיעדר הקשבה.

מהי מערכת היחסים שיש לכם עם הגוף? תשתפו ברבים או את עצמכם, גם אם התשובה אינה נעימה, כנות היא הזדמנות לדרך חדשה.


האם אתם בעד הארכת הקשר עם גופכם, או שאתם רק מחכים שהקשר ייגמר?

האם אתם רוצים לחיות בסימביוזה והעצמה הדדיים עם הגוף, או שאתם מעדיפים הזנחה והרס משותפים?

בכל בחירה שתעשו, הגוף לעולם לא יבגוד בכם, ישחית או יפעל לרעתכם. הגוף תמיד יעשה כמיטב תבונתו לחדש, לתקן, להגן, לרפא ולחזק את הרגשתכם, להעמיק את שנתכם, להסתגל לאקלים, לתפריט ולכל אשר נדרש כדי לחיות בשגשוג משותף איתכם. ומצידכם, כמה תשומת לב, אכפתיות, השקעה והקשבה לגופכם אתם מעוניינים לתת?

כולנו בעלי תואר ראשון ושני במגמת הִתְלוֹנְנוּת. כולנו מצטייני דיקן בשיפוטיות וביקורת עצמית וחיצונית. האם עצרתם פעם לשאול, מה עשיתם למען הגוף במשך חייכם, בהשוואה למאמציו מרגע לידתכם?

הגוף אינו זקוק להרבה, אך המעט שהוא דורש, חיוני לו. כשמעניקים לו תשומת לב מספקת, הוא אינו משווה זאת לאחרים. הוא שבע רצון ויעשה למענכם שימוש נבון ומדויק בכל משאב שיקבל.


הקורונה אינה מסוכנת או מרתיעה לאלו שחיים בשיתופיות עם הגוף.


חולי הקורונה שלוקחים אחריות, אינם מצפים מהעולם לבודד ולעצור את כולם כדי להגן עליהם. ייתכן שהם הזניחו את גופם במשך שנים רבות – באמצעות עישון, תזונה נחותה, חוסר בתנועה, זיהום בתוצרי נפט ובכימיקלים של חלקי הגוף השונים ועוד.. עבור חולי הקורונה שמתנערים מאחריות, בעודם מזניחים את גופם, הקורונה היא אתגר שאינם מוכנים להתמודד איתו בכוחות עצמם. הם רגילים לכך שמישהו אחר (רופא / מטפל / תרופה) ידאגו להם וירפאו אותם. הם עשויים להעדיף  שהעולם כולו יעצור מלכת, כל עוד הם ממשיכים לקבל את ה”הגנה” שאליה רגילים.

בעולם שבו שפיות, כנות ואמת הם עקרונות משותפים, אף חולה מטעם עצמו לא היה מצפה שהעולם כולו יינזק באופן חסר תקדים כדי לכפר על ההתנהגות האישית חסרת ההתחשבות שלו כלפי גופו ונשמתו (“וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם…) (דברים ד טו).


לחשב מסלול ולבחור מחדש: בריאות ואחריות לעומת חולי והתנערות


כתבתי בעבר שהקורונה תישכח בקרוב. גם אם לא באופן מוחלט, היא כבר לא תהיה “הכוכבת הראשית”. כך קורה בימים אלו וכולנו כבר בציפייה ל”כוכב/ת הבא/ה”.

איך הגענו למצב שמנהיגינו מפחדים להחליט באומץ, גם אם בשונה מרוב מדינות העולם? בהסתמך על הנתונים ועל הניסיון לאורך רוב הדרך, ההחלטות היו מנוגדות לאינטרסים של הציבור שבחר בהם.

איך קרה שבמקום לחזק ולקרב אותנו, המנהיגים גרמו לנו להאמין שאנו מצויים בסכנה אמיתית? הם החלישו והרחיקו בינינו, כאילו מדובר בתסריט לסרט מתח של שעה וחצי, שבסיומו אנו יוצאים מאולם הקולנוע חזרה לחיים האמיתיים.


הנזקים של הקורונה יהיו עצומים, אלא אם ניקח אחריות כחברה


איני מאשים את מקבלי ההחלטות, אלא רק משקף את היותם אנשים כמו כולם. בעת שהם ניזונים ממידע מוטה, שגוי וקיצוני, שעל בסיסו הם מקבלים החלטות, הם נוטים לבחור באפשרות ‘הבטוחה’, זו שמאיימת הכי פחות על מעמדם הפוליטי.

אין לי ספק ברצונם להיטיב ולשפר את המצב, אך גם אם אני מכבד אותם, אין זה אומר שאני מעריך ומקבל את החלטתם לפעול מתוך פחד, כשהם אחראים ומשפיעים על כולנו. אלו שבוחרים להנהיג ולהוביל מחוייבים לקבל החלטות לא פשוטות. מנהיג שחש ומציג עצמו אמיץ מבלי שפועל באומץ ותבונה, מבלי ללמוד ולבחון הנחות יסוד שונות ופחות ‘בטוחות’, מסכן את כולנו.

כולם פעלו כמצופה מהם. יותר מכך: כל המדינות (מלבד אולי שוודיה) העתיקו אחת מהשנייה, כאילו מדובר בבחינה שכולם “עייפים” מכדי לחשוב בכוחות עצמם – וכשהמדינה הראשונה בחרה בדרך כלשהי, כנראה שהיא יודעת, ועל-כן העתקה ממנה תביא להם הצלחה (או לפחות חוסר אשמה).“הישארות באזור הנוחות” היא הבחירה הנוחה והמוכרת של המוח. עם זאת, דרך זו מסוכנת ומחבלת ביצירתיות ובמציאת פתרונות מורכבים וחדשים להתמודדות עם בעיה לא מוכרת.


אנו עדים למהלכים היסטוריים שמשקפים את מידת התבונה ושיקול הדעת של ההנהגה הנבחרת בעולם. אלו ימים מרתקים ומרגשים להיסטוריונים, אנליסטים, פסיכולוגים, אנשי רפואה; אך לא לאלו שרוצים פשוט לחיות כאן.

לולא הייתה תקשורת מורעבת לרייטינג או מנהיגים חסרי תושייה, החיים היו ממשיכים ללא כל הפרעה עבור הרוב המוחלט, בלי שהתודעה הקולקטיבית תוזן בפחד מוירוס קטלני שמחפש “לצוד” אותם, כביכול.באשר לקבוצות הסיכון – כחברה חזקה לא היינו זונחים אותם, אלא מספקים להם את הטיפול הטוב ביותר האפשרי ואת האמצעים המתקדמים ביותר כדי לרפאם! לו היינו מתבקשים להפריש 20%-50% אחוז מההשתכרות שלנו בחודש מרץ כדי לממן ציוד והכשרה של צוותים לטיפול בקבוצות הסיכון, כולנו היינו עושים זאת, ועדיין היינו משלמים פחות בהשוואה למחיר ששילמנו עד עכשיו ושעוד נשלם.


בכל משבר ניתנת הזדמנות נדירה למוח וללב לחשב מסלול מחדש, ללמוד ולצאת מחוזקים. אולי כשהקורונה תתפוגג מהכותרות [אם כי לא מהאוויר, שם היא תישאר לנצח], נקבל כמתנה שיח חדש – העוסק מידת האחריות שכל אדם יכול וצריך לקחת על חייו, בחירותיו ובריאת עולמנו המשותף.

רוצים להאיר ביחד את העולם ולתרום מזמנכם היקר, הכישורים הייחודיים והלב הנדיר שלכם? כתבו לנו כאן.

למען חיים מתוך בחירה ובריאות באחריותינו המלאה,

אלירן


למידע מתעדכן על הקורונה: http://bit.ly/2w5F0lz


תגיות: ,

קטגוריות : רפואת העתיד