שיקום לאחר התקף קוליטיס, שיפור דרמטי ביכולת הגופנית ושיתוף ביומן החלמה

| | 14/03/2020



אני בהודיה עמוקה לחווייה משנת החיים שניתנה לי. מבחינתי החיים מתחלקים ללפני ואחרי שהותי בבית הבריאות. ביומן שכתבתי במהלך השהות חילקתי את הדפים ללפני הספירה ואחריה.”


שיקום לאחר התקף קוליטיס, שיפור דרמטי ביכולת הגופנית ושיתוף ביומן החלמה
[ינואר 2018]



לפני 8 שנים חליתי במחלת מעיים דלקתית הנקראת קוליטיס כיבית.

במשך 8 שנות מחלתי, חוויתי שני התקפים נוראיים.

האחרון שבהם הסתיים באישפוז בן שבועיים: סטרואידים לווריד, חוסר יכולת לאכול שום דבר ובטח ובטח שלא לעכל, איבוד דם מאסיבי, אנמיה קשה. 70-80 פעם ביום בשירותים, המשקל הולך ויורד וכלום לא עוזר. חשבתי שאמות שם.

ככה הגעתי לבית הבריאות ב-7 בינואר 2016. יום אחרי השיחרור מבי”ח..

מיואשת, מבוהלת, בתת משקל ותת תזונה.

הייתי בקשר עם אלירן כבר מבית החולים.

בחמלה אינסופית וברגישות מדהימה הוא הקשיב, הזמין והמתין לבואי.

הבנתי שאני ממש בקצה וחייבת לתת צ’אנס לבית הבריאות גם אם זה אומר להתרחק מהמשפחה והחברים.

הגעתי לחדר נעים ונקי בקיבוץ תובל, נשכבתי על המיטה ולראשונה מזה הרבה זמן הרגשתי שאני יכולה באמת לנוח ולהרפות מהמאבק על הטיפול בעצמי והדאגות שהלכו והצטברו ככל שמצבי החמיר והלך. סוף סוף יכולתי להתעסק בדבר הבאמת חשוב לריפוי שהוא הרפיה ויצירת התנאים האולטימטיביים להחלמה.

ביום שנחתתי בבית הבריאות פסק התקף של דימום מהמעיים שנמשך כחודשיים בלי הפסקה.

הרגשתי שהגעתי למקום הנכון, ושאני סומכת על הצוות שיודע איך לטפל בי.

לא זוכרת שהרגשתי אי פעם כאדם בוגר (או כילדה) חוויה כל כך עוצמתית של טיפול, דאגה, הזנה, נוכחות, אהבה ללא תנאי וחיבוק כמו שהרגשתי בבית הבריאות. לא אחת עלה בראשי המשפט “זו ילדותי השניה…”


משתפת פה קטע מיומן שכתבתי במהלך שהותי על ההשתפרות הגופנית:

היום הראשון: כשהגעתי לתובל בקושי יכולתי לעלות מדרגות.

ללכת יכולתי רק בקצב צב כמה צעדים ואז הייתי קורסת לישיבה מעולפת לכמה דקות טובות.

הליכת בוקר של 10 דקות מוטטה אותי למיטה ליום שלם.

ביום השני: יצאתי להליכת בוקר נינוחה ברחבי תובל עם הקבוצה כולה.

לאט לאט לאט. אחרונה, בסוף הטור, בפער גדל והולך מהקבוצה, אבל שם.

ביום הרביעי: השתתפתי בהליכת הבוקר ובשיעור יוגה.

ביום החמישי: השתתפתי בהליכת הבוקר כבר עם כולם בקצב שלהם,

ובצהריים הלכתי על חבל לא פחות ולא יותר…. לא משנה שאחרי זה אני גמורה במיטה לחצי יום.

ביום השישי יצאנו להליכה של שעה וחצי בין הרים ובין סלעים במחצבה הישנה בין פלך לתובל.

בחצי השעה האחרונה פשוט נגמר לי הכח, התישבתי על האדמה והרגשתי שאין סיכוי ששום דבר בעולם יצליח להזיז אותי עכשיו. אוספים אותי המלאכים ברכב ויאללה למיטה.

ביום ה-10 נוסעת עם כולם להרדוף לחצי יום עבודה בשדות.

הולכת הרבה בשדות, יושבת הרבה על האדמה.

בסוף היום גמורה ברמות שאני לא מכירה. מבלה במיטה עד למחרת בערב.

יום 12: הליכה, יוגה, גלגולים וקפיצות עדינות בדשא והליכה על חבל.

יום 14: טיול לגולן אחרי שבוע של גשמי ברכה (אמצע ינואר), הליכה של 10 ק”מ בטבע, עליות וירידות, טבילה מרעננת בנחל זורם של מי גשמים קפואים. אני חלשה אך מאושרת. הכל ירוק. פעמיים הפער בין הראש לגוף ניכר. חוזרת מהטיול מאושרת מההישג ומהמסוגלות. מבלה יומיים במיטה, גמורה. עושה רק הליכות בוקר ויוגה וצ’י קונג. מרגישה שהבטריה התרוקנה לי.

יום 17: קמה דלוקה מהמנוחה. עושה הליכה, צ’יקונג, פילאטיס, יוגה. אושר

יום 18: גמורה. מוצאת שכשהגוף גמור התודעה במצוקה. הרבה הצקות של המיינד, תבניות ישנות צפות ועולות. שיחה עם אלירן וסשן פסיכותראפיה עם אסנת מאוד עוזרים ומציידים אותי בכלים. אני גדלה.

שבוע 4: ריצות קלות – כמה דקות בכל פעם, קפיצות, מתיחות עדינות עם אלירן. הוא מציע לי להקדיש 3 שעות ביום לפעילות גופנית. לעבור דרך הכאב ולא לקפוא בתוכו (בעקבות ענייני פחדים מכאב ריאות).

לעבוד עם הנשימה להוציא הרבה להכניס מעט.

שבוע 5: אימוני אינטרוולים HIIT (אני… שמעולם לא עשיתי כאלה אימונים)

שבוע 6: ריצה שבסופה חווה כאבי ברכיים וגב תחתון. בהלה עמוקה ורצון לעצור מידית כל פעילות ולקפוא. אלירן לא מוותר לי. מדבר על ניוון הגוף והצורך להמשיך ולא להיבהל מהכאב.

והאמת שלא כזה כואב, אני רק עוצרת בדגדוגי הכאב הראשוני בחרדה ממה שעלול לקרות ולא ממה שיש כרגע. מדהים, מבינה שאני שומרת על הגוף בניילונים, כמו האנשים האלה שקונים סלון ויושבים עם הניילונים שלא יהרס. 

במשך השבועות הבאים אני לומדת שיש ימים של כאבי ברכיים וגב תחתון, יש ימים של חולשה והישארות במיטה, יש ימים של כוח חייתי. הכל משתנה על בסיס רגעי, הכל עובר וחולף, הכל בתנועה כשאני בתנועה (וגם כשלא). אלירן מנפץ את רעיון הקפיאה במקום שטיפחתי בעמל רב במשך שנים רבות. בעבר למשל כשעשיתי יוגה 4 חודשים 4 פעמים בשבוע והרגשתי כמו חיה רעה ופתאום נהיה כאב גב בלתי נסבל, נעלבתי, ומתיסכול הפסקתי כל פעילות לשנתיים. הוא אמר לי: “מה פתאום מיכל? אם כואב הגב אז עובדים על ירכיים, שוקיים, זרועות, אם כואבות הברכיים אז עובדים על בטן, ידיים צוואר…” טריוויאלי? לחלק זה ברור מאליו, אך עבורי היה הקונספט לא פחות ממהפכני.

שבוע 13: על הבוקר ביום חמישי סשן טבאטה אתגרי במיוחד של 45 דקות.

3 שעות אח”כ יציאה ממעגן מיכאל ברגל לעבר הכרמל, הליכה עד זיכרון יעקב לגני הנדיב משם ירידה בהר לבוסתן וחזרה לקיבוץ סה”כ כ-5 שעות. בסוף היום גמירות עמוקה, שוכבת על הספה במבט מזוגג.

שבוע 14: היום סיימתי ריצה הכי ארוכה שרצתי אי פעם ברצף כ-4 ק”מ, משם סבב של 10 דקות מכשירים (כפיפות בטן ומתח).


סה”כ שהיתי כ-3 חודשים בבית הבריאות,
בהם למדתי בריאות מהי בכל הרבדים: תזונה, נפש, גוף, תודעה.
עליתי בערך 6 ק”ג באופן מבוקר. 

זמן השהייה שלי שם איפשר תרגול יומיומי והשרשת ההרגלים החדשים עמוק אל תוך תוכי.

זו חוויה שאני מאחלת לכל אחת ואחד לפרגן לעצמם ולא רק במצבי משבר וחולי אלא כתחזוקה מניעתית לחיים טובים של בריאות ואיזון.


גם לאחר סיום השהות, אלירן נשאר איתי בקשר, זמין ללא תנאי לכל שאלה או שיתוף.

כיום, שנה וחצי אחרי, אני ממשיכה ליישם את הכלים המופלאים שרכשתי בבית הבריאות.

מדיטציה, תזונה, תנועה ודיוק פנימי הנובע מהקשבה.

כשמגיעים משברים (והם מגיעים…) אני יודעת איך להיות שם בשביל עצמי (מה שלא עשיתי לפני).

אני בהודיה עמוקה לחווייה משנת החיים שניתנה לי. מבחינתי החיים מתחלקים ללפני ואחרי שהותי בבית הבריאות. ביומן שכתבתי במהלך השהות חילקתי את הדפים ללפני הספירה ואחריה.

תודה אלירן וצוות בית הבריאות על שליחות מקודשת, על נוכחות אינסופית וחמלה, על האלטרנטיבה החשובה שאתם מייצרים להחלמה אמיתית ועמוקה.

מיכל נועם
052-484-4953 (אשמח לשוחח בטלפון עם מי שמתלבט/ת אם להגיע)


לפרטים על התכניות בבית הבריאות ויצירת קשר טלפוני/וואטסאפ: 058-4-818-518


תגיות: , , ,

קטגוריות : רפואת העתיד