ריפוי ושיקום מהתקף קוליטיס קשה וסכנת חיים, זהו הסיפור שלי

| | 14/03/2020



“איני זוכרת שהרגשתי אי פעם כאדם בוגר או כילדה חוויה כל כך עוצמתית של טיפול, דאגה, הזנה, נוכחות, אהבה ללא תנאי וחיבוק כמו שהרגשתי בבית הבריאות”.


ריפוי ושיקום מהתקף קוליטיס קשה וסכנת חיים, זהו הסיפור שלי 💪❤️


לפני 8 שנים חליתי במחלת מעיים דלקתית הנקראת קוליטיס כיבית. חוויתי במהלכה שני התקפים נוראיים. האחרון הסתיים באשפוז שבו קיבלתי סטרואידים לווריד, ללא יכולת לאכול שום דבר ובטח שלא לעכל. איבדתי המון דם וסבלתי מאנמיה קשה. ביקרתי 70-80 פעמים מדי יום בשירותים, המשקל הולך ויורד וכלום לא עוזר. חשבתי שאמות שם.

התקשרתי לאלירן חסרת אונים וכוחות מהאשפוז והוא הסכים לקבל אותי מיד כשאשתחרר. בחמלה אינסופית וברגישות מדהימה הוא הקשיב, הסביר, הזמין והמתין לבואי.

ככה הגעתי לבית הבריאות ב-7 בינואר 2016, יום אחרי השחרור מבית החולים.

מיואשת, מבוהלת, בתת משקל ותזונה.

הבנתי שאני ממש בקצה וחייבת לתת צ’אנס לבית הבריאות גם אם המשמעות היא להתרחק מהמשפחה והחברים.

הגעתי לחדר נעים ונקי, נשכבתי על המיטה ולראשונה מזה הרבה זמן הרגשתי שאני יכולה באמת לנוח ולהרפות מהמאבק של הטיפול בעצמי והדאגות שהלכו והצטברו ככל שמצבי החמיר. נתתי אמון באלירן ובתכנית, מה שאפשר לי להרפות וליצור את התנאים האולטימטיביים לריפוי.

לאחר כחודשיים של דימון בלתי פוסק, אשפוז ממושך והתדרדרות, הדימום פסק כעבור זמן קצר בתכנית.

הרגשתי שהגעתי למקום הנכון ושאני סומכת על הצוות שידע איך לטפל בי.

איני זוכרת שהרגשתי אי פעם כאדם בוגר (או כילדה) חוויה כל כך עוצמתית של טיפול, דאגה, הזנה, נוכחות, אהבה ללא תנאי וחיבוק כמו שהרגשתי בבית הבריאות. לא אחת עלה בראשי המשפט “זו ילדותי השניה…”

משתפת כאן קטע מיומן שכתבתי במהלך שהותי על ההשתפרות הגופנית:

היום הראשון: כשהגעתי לתובל בקושי יכולתי לעלות מדרגות. ללכת יכולתי רק בקצב צב כמה צעדים ואז הייתי קורסת לישיבה מעולפת לכמה דקות טובות. הליכת בוקר של 10 דקות מוטטה אותי למיטה ליום שלם.

ביום השני: יצאתי להליכת בוקר נינוחה ברחבי תובל עם הקבוצה כולה. לאט לאט לאט. אחרונה, בסוף הטור, בפער גדל והולך מהקבוצה, אבל שם.

ביום הרביעי: השתתפתי בהליכת הבוקר ובשיעור יוגה.

ביום החמישי: השתתפתי בהליכת הבוקר כבר עם כולם בקצב שלהם, ובצהריים הלכתי על חבל לא פחות ולא יותר…. לא משנה שאחרי זה אני גמורה במיטה לחצי יום.

ביום השישי יצאנו להליכה של שעה וחצי בין הרים ובין סלעים. בחצי השעה האחרונה פשוט נגמר לי הכוח, התיישבתי על האדמה והרגשתי שאין סיכוי ששום דבר בעולם יצליח להזיז אותי עכשיו. אוספים אותי המלאכים ברכב ויאללה למיטה.

ביום ה-10 נוסעת עם כולם לחצי יום עבודה בשדה ובוסתן אורגני. הולכת הרבה בשדות, יושבת הרבה על האדמה. בסוף היום גמורה ברמות שאני לא מכירה. מבלה במיטה עד למחרת בערב.

יום 12: הליכה, יוגה, גלגולים וקפיצות עדינות בדשא והליכה על חבל.

יום 14: טיול לגולן אחרי שבוע של גשמי ברכה (אמצע ינואר), הליכה של 10 ק”מ בטבע, עליות וירידות, טבילה מרעננת בנחל זורם של מי גשמים קפואים. אני חלשה אך מאושרת. הכל ירוק. הפער בין הראש לגוף ניכר. חוזרת מהטיול מאושרת מההישג ומהמסוגלות. מבלה יומיים במיטה, גמורה. עושה רק הליכות בוקר, יוגה וצ’י קונג. מרגישה שהבטריה התרוקנה לי.

יום 17: קמה דלוקה מהמנוחה. עושה הליכה, צ’יקונג, פילאטיס, יוגה. מאושרת.

יום 18: גמורה. מוצאת שכשהגוף גמור התודעה במצוקה. הרבה הצקות של המיינד, תבניות ישנות צפות ועולות. שיחה עם אלירן וסשן פסיכותרפיה מאוד עוזרים ומציידים אותי בכלים. אני גדלה.

שבוע 3: ריצות קלות – כמה דקות בכל פעם, קפיצות, מתיחות עדינות עם אלירן. הוא מציע לי להקדיש 3 שעות ביום לפעילות גופנית. לעבור דרך הכאב ולא לקפוא בתוכו (בעקבות ענייני פחדים מכאב ריאות). לעבוד עם הנשימה להוציא הרבה להכניס מעט.

שבוע 4: אימוני אינטרוולים (אני… שמעולם לא עשיתי כאלה אימונים)..

שבוע 5: ריצה שבסופה חווה כאבי ברכיים וגב תחתון. בהלה עמוקה ורצון לעצור מידית כל פעילות ולקפוא. אלירן לא מוותר לי. מדבר על ניוון הגוף והצורך להמשיך ולא להיבהל מהכאב. והאמת שלא כזה כואב, אני רק עוצרת בדגדוגי הכאב הראשוני בחרדה ממה שעלול לקרות ולא ממה שיש כרגע. מדהים, מבינה שאני שומרת על הגוף בניילונים, כמו האנשים האלה שקונים סלון ויושבים עם הניילונים שלא יהרס.

בשבועות הבאים אני לומדת שיש ימים של כאבי ברכיים וגב תחתון, יש ימים של חולשה והישארות במיטה, יש ימים של כוח חייתי. הכל משתנה על בסיס רגעי, הכל עובר וחולף, הכל בתנועה כשאני בתנועה (וגם כשלא).

אלירן מנפץ את רעיון הקפיאה במקום שטיפחתי בעמל רב במשך שנים רבות. בעבר כשעשיתי יוגה 4 חודשים 4 פעמים בשבוע והרגשתי כמו חיה רעה ופתאום נהיה כאב גב בלתי נסבל, נעלבתי, ומתסכול הפסקתי כל פעילות לשנתיים. הוא אמר לי: “מה פתאום מיכל? אם כואב הגב אז עובדים על ירכיים, שוקיים, זרועות, אם כואבות הברכיים אז עובדים על בטן, ידיים צוואר…” טריוויאלי? לחלק זה ברור מאליו, אך עבורי היה הקונספט לא פחות ממהפכני.

שבוע 13: סשן אינטרוואלים אתגרי במיוחד של 45 דקות. טיול של 5 שעות בהרי כרמל.

שבוע 14: סיימתי ריצה הכי ארוכה שרצתי אי פעם ברצף כ-4 ק”מ, משם סבב של 10 דקות מכשירים (כפיפות בטן ומתח).

סה”כ שהיתי כ-3 חודשים בבית הבריאות, בהם למדתי בריאות מהי בכל הרבדים: תזונה, נפש, גוף, תודעה. עליתי 6 ק”ג באופן מבוקר.

זמן השהות שלי העניק לי אפשרות לתרגול יומיומי והשרשת ההרגלים חדשים עמוק בתוכי.

זאת חוויה שאני מאחלת לכל אחת ואחד לפרגן לעצמם ולא רק במצבי משבר וחולי אלא כתחזוקה מניעתית לחיים טובים של בריאות ואיזון.

גם לאחר סיום השהות, אלירן נשאר איתי בקשר, זמין ללא תנאי לכל שאלה או שיתוף.

כיום, שנה וחצי אחרי, אני ממשיכה ליישם את הכלים המופלאים שרכשתי בבית הבריאות. מדיטציה, תזונה, תנועה ודיוק פנימי הנובע מהקשבה. כשמגיעים משברים (והם מגיעים…) אני יודעת איך להיות שם בשביל עצמי (מה שלא עשיתי לפני).

מבחינתי החיים מתחלקים ללפני ואחרי השהות בבית הבריאות. אני בהודיה עמוקה לחווייה משנת החיים שניתנה לי.

תודה אלירן וצוות בית הבריאות על שליחות מקודשת, על נוכחות אינסופית וחמלה, על האלטרנטיבה החשובה שאתם מייצרים להחלמה אמיתית ועמוקה.

אנא תשתפו את הסיפור שלי כדי לתת סיכוי לכל מי שזקוק ויכול לזכות בריפוי. בזכות אחרים ששיתפו והמליצו, גם אני זכיתי בבריאות וריפוי.

מיכל נועם
052-484-4953 (אשמח לשוחח בטלפון עם מי שמתלבט/ת אם להגיע).


לפרטים על התכניות בבית הבריאות ויצירת קשר טלפוני/וואטסאפ: 058-4-818-518


תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

קטגוריות : רפואת העתיד