נשים יקרות, גברים אדירים,

| | 29/07/2015

נשים יקרות, גברים אדירים, 

ייתכן שזאת לא הדרך לפנות אליכם, אך שנים שאני מתאפק, אולי בכל זאת תסכימו שנדבר.

לא, המורה מבית ספר לא הכין שיעורי בית, גם לא המדריך או המדריכה בצופים, בתי ספר שדה ואחרים.

יש דברים שמי שנולד בטבע, יודע שלא עושים, גם אם זה נוח ומישהו ‘בר סמכא’ אישר והסכים.

נייר טואלט, טמפונים, מגבונים ושאר מוצרים לבנים (צבע הניקיון והטוהר) אינם חלק מהנוף ! אינם חלק מהאדמה !

אינם חלק מהריחות הנפלאים בכל מפל, נחל, חניון לילה ושמורת טבע בישראל ובעולם..

שוחחנו על כך יותר מפעם והסברתי לכם שוב ושוב, חיידקים אינם אויבים,

חיידקי צואה הם פחות או יותר טביעת האצבע העיקרית והמדויקת ביותר בכל הנוגע לאישיות, הבריאות והאדם השלם שאתם.

לא ‘מתים’ ולא חוטפים זיהומים ממעט צואה, בדגש על צואה תוצרת הבית שלכם.

עם הצואה אין לי בעיה, כסו אותה באדמה, חול ואבנים ותוך יום או יומיים לא יהיה זכר למפגעים.

ומה לגבי הנייר טואלט ? קחו אותו בידכם, בכיסכם וזרקו לפח הקרוב בדרככם.

עטפו את הנייר המלוכלך בנייר נקי וסגרו בשקית אם כל כך ‘קשה’ לכם בהתחלה.

העיקר שלא תשאירו עקבות שישארו אחריכם לנצח או לפחות לעשרות השנים הבאות,

עקבות מקוללות שכל כך התרגלתם להשאיר אחריכם, כאילו מדובר במין סוג של כיבוש טריטוריה.. ואולי זה כל העניין..

יצירת גבולות בין מי שאתם לבין מי שהפכתם להיות, עשו שלום עם האדמה והתקרבו לעצמכם,

האחרון שעשה זאת הרוויח יותר מאשר הפסיד.

מעט חיידקי צואה מאדם ‘זר’ יהפכו בתוך שנים בודדות לתרופת פלאים

והרוכשים העיקריים יהיו בעיקר אתם ואלו שכל חייהם ברחו וקרצפו את עצמם מפני חיידקיהם שלהם.

השאירו את החיידקים בטבע, האדמה תסתדר ואף תרוויח מכך,

את הנייר וכל שאר המפגעים שאתם מכניסים ומוציאים מחורים בגופכם, קחו בידיכם הלאה.

האדמה (ואני) כל כך מודים לכם


לפוסט המקורי לתגובות ושיתופים בפייסבוק


תגיות: , , , , , , ,

קטגוריות : השראה הדדית