אהבת אדמה, אדם ומים

אני אוהב אדמה, אדם ומים.

כנער גדלתי על חופיה במקום בבית הספר;

הורי ביקשו ואני לא יכולתי לה, עד אחרי החגים, כנודד עם הסתיו.

בילדותי עישנתי ושתיתי כי לא עמדתי ביופיה,

בהתבגרותי העזתי להתאהב, ללא מיסוך הדעת.

כרחם עטפה אותי בחזרה, ומאז בגאות ובשפל, אנו גוף אחד.

הפכתי זריחה ושקיעה לרגע של אחדות במקום בריחה,

הפכתי את המים לבית חסר קרקעית, אך הכי קרוב לשמיים.

אהבת אמת אינה מתפוגגת גם כשקר,

בחורף אנו נפגשים ומתרגשים, כבפעם הראשונה.

במקום לרוץ, במקום לשחות, צפתי על פני המים,

קיפצתי עם כל דג, פרסתי כנפיים כציפור.

הרגשתי בבית ככל שהעמקתי מן היבשה אל המים.

מצאתי בית, בדיוק היכן שהלב נותר בפעם האחרונה,

הַאוּכַל לבגוד בך, הַאוּכַל לשכוח?

לא אוּכַל, אני שלך ואת שלי, לנצח.

הו כנרת,

ים של שפיות,

סכר של קדושה,

שער לגן-עדן או אֲבַדּוֹן.

אם והעמקתם עם המלים ובלב, אנא עשו גלים למענה ~