אהבת אדמה, אדם ומים

אני אוהב אדמה,

אני אוהב אדם,

אני אוהב מים.

כנער גדלתי על חופיה במקום בבית הספר;

הורי ביקשו ואני לא יכולתי לה, עד אחרי החגים, כנודד עם הסתיו.

בנעורי עישנתי ושתיתי כי לא עמדתי ביופיה,

בגיל 17 העזתי להתאהב, ללא מיסוך הדעת.

היא הצילה את חיי, ומאז אני שומר לה חסד נעורים.

הפכתי זריחה ושקיעה לרגע של אחדות במקום בריחה,

הפכתי את המים לבית חסר קרקעית, אך הכי קרובים לשמיים.

אהבת אמת אינה מתפוגגת גם כשמתקררים,

הבוקר העמקתי בחזרה.

במקום לרוץ, במקום לשחות, צפתי על פני המים,

קיפצתי עם כל דגיג, פרסתי כנפיים כציפור.

הרגשתי בבית ככל שהעמקתי מן היבשה אל המים.

מצאתי בית, בדיוק היכן שהלב נותר בפעם האחרונה,

הַאוּכַל לבגוד בך, הַאוּכַל לשכוח?

לא אוּכַל, אני שלך ואת שלי, לנצח.

הו כנרת,

ים של שפיות,

סכר של קדושה,

שער לגן-עדן או אֲבַדּוֹן.

אם והעמקתם למלים והלב, אנא עשו גלים למענה ~